<h1>סמ"ג לאוין סימן ר"ח</h1>
<h2>דף יד:</h2>
בפרק ואילו מגלחין מסופק אם מנודה נוהג נידוי ברגל ואם חייב אף בחול בעטיפת הראש ובהנחת תפילין ובקריעה ובכפיית המטה ואם הוא מותר ברחיצה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואם הוא מותר בשאלת שלום ולא נפשטו, ומביא ברייתא (ט"ו א') מנודה שונה (ושונה) [ושונין] לו נשכר ונשכרין לו, מוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו אבל שונה הוא לעצמו שלא יפסיד מתלמודו, ואסור לספר ולכבס, ומסקינן (ט"ז א') כי מנדין ומתירין לאלתר לממון אבל לאפקירותא אין מתירין אלא לאחר שלשים יום. ושם אמר אמימר הילכתא הני בי תלתא דשמתי אתו בי תלתא אחרינא ושרו. ואמר רב (י"ז א') תלמיד חכם מנדה לעצמו ומפר לעצמו. ומנלן דמפקרינן נכסי דכתיב בעזרא (עזרא י' ח') וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו (מו"ק ט"ז א'), מכאן שהפקר בית דין הפקר (רש"י). וכן יש לדיין להריב ולהכות ולקלל לצורך שעה שנאמר (נחמי' י"ג כ"ה) ואריב עמ(ה)ם ואקללם ואכה (בהם) [מהם] אנשים ואמרטם ואשביעם בא-להים (שם), וכן יש רשות לדיין לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האסורין ולדחות [נ"א ולדחוף] ולסחוב על הארץ שנאמר (עזרא ז' כ"ו) הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין ולאיסורין ובפרק אילו מגלחין (שם) מפרש לשרושי שמנדין לאלתר ושונין לאחר שלשים יום ומחרימין לאחר ששים יום. ואף על פי שיש רשות לדיין לכל זה אסור לו להטיל אימה יתירה על הצבור, ולא יפסיע על ראשי עם קדש (סנהדרין ז' ב').
<h2>דף טז.</h2>
וגרסינן במועד קטן אמר רב מנלן דקבעינן בי דינא ומשדרינן שליחא שנאמר (במדבר ט"ז י"ב) וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב, ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב (שם ט"ז) ויאמר משה לקרח אתה וכל עדתך היו [לפני ה'] וגומר, לקמיה [גברא] רבא פלניא דכתיב (שם) לפני ה' את וגברא פלניא דכתיב אתה והם, דקבעינן זימנא מנלן דכתב (שם) מחר, ומנלן דאי מתפקר גבי שליחא דבי דינא ואתא ואמר לא מיחזי כלישנא בישא דכתיב (שם י"ד) העיני האנשים ההם תנקר וגומר, ומנלן דמשמתינן דכתיב (שופטים ה' כ"ג) אורו מרוז, דהכי סבר גברא רבא פלניא מנלן דכתיב אמר מלאך ה' ומנלן דמחרמינן דכתיב אורו ארור, דקאי בד' אמות דיליה מנלן דכתיב (שם) יושביה, דפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב (שם) כי לא באו לעזרת ה'.
<h2>דף יז.</h2>
ותלמיד שנדה לשם שמים מנודה לרב כדמוכח בפרק ואילו מגלחין (מו"ק י"ז א') ובפרק קמא דסנהדרין (ח' א') דקאמר מפיקנא לך רב מאונך, והא דאמרינן במועד קטן (שם) מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב זהו כשנדהו התלמוד לכבודו (סנהדרין ח' א' תד"ה מפיקנא) כדמסקינן שם.
